האם אפליקציה יכולה למדוד לחץ דם?

לחץ דם הוא כוח. כל שיטה למדוד אותו, מעמודת כספית ועד המד האוטומטי שלכם, עובדת בכך שהיא מתנגדת לכוח הזה בלחץ ידוע ומזהה מתי זרימת הדם נעצרת או חוזרת. השרוול הוא לא בחירת אריזה — הוא מכשיר המדידה עצמו.

לטלפון שצמוד לקצה אצבע אין שום דרך להפעיל או לחוש לחץ נגדי ידוע. מה שהמצלמה כן רואה זה פוטופלתיסמוגרם: האור שעובר בקצה האצבע שלכם מתבהר ומתעמעם עם כל פעימה. האות הזה באמת מכיל קצב לב, ויש בו קצת מידע על צורת גל הדופק שלכם. מה שאין בו זה קנה מידה — שום דבר לא מספר לטלפון אם צורת הגל הזו שייכת למישהו ב-110/70 או ב-160/95.

מכשירים לבישים ללא שרוול עוקפים את קנה המידה החסר בכך שהם מכיילים מול שרוול אמיתי, אצל כל אדם בנפרד, ומכיילים מחדש ככל שהיחס נסחף. אפליקציה שמעולם לא ראתה קריאת שרוול שלכם דילגה על השלב היחיד שהופך את ההערכה לאפשרית. כמה שהאלגוריתם יהיה טוב, הוא מנחש מתוך ממוצעים של אוכלוסייה.

ה-FDA פרסם הודעת בטיחות שמורה לאנשים לא להשתמש במכשירי לחץ דם שלא אושרו — מכשירים שלא נבדקו לבטיחות וליעילות. הסיכונים שהוא מונה אינם מופשטים: אי-זיהוי של שינוי אמיתי בלחץ הדם שלכם, ועיכוב בטיפול בגלל מספר מרגיע שהגיע מאפליקציה.

המחקר היה בוטה עוד יותר. מחקרים על אפליקציות של אצבע על המסך מצאו קריאות שגם מפספסות את רוב המקרים של לחץ דם גבוה וגם מרגיעות אנשים שסובלים ממנו. אפליקציה אחת שזכתה לסיקור רחב נבדקה באופן עצמאי מול מד מאומת, וטעתה ברוב המכריע של הקריאות של יתר לחץ דם דווקא לכיוון המרגיע — כשל ספציפי ומסוכן, כי מי שנפגע ממנו הכי הרבה הוא מי שהכי היה צריך לדעת.

ההבחנה שכדאי להחזיק בה: קיים מחקר רציני על הערכת לחץ דם מאותות אופטיים, כולל גישות מבוססות טלפון שנמצאות בניסויים קליניים. אלה מחקריות, מפוקחות, ונבחנות מול מדידות ייחוס. זה דבר אחר לגמרי מאפליקציה צרכנית ללא שום אישור שמספקת מספר למיליוני טלפונים כבר היום.

• היא אף פעם לא מבקשת קריאת שרוול. בלי כיול אין מיפוי אישי. זה לבדו מכריע.
• היא מודדת דרך המצלמה, המסך או חיישן טביעת האצבע. לאף טלפון צרכני אין חומרה שיכולה למדוד לחץ דם.
• המספרים מתנהגים יפה מדי. לחץ דם אמיתי משתנה באופן מורגש בין קריאה לקריאה. ערכים שמרחפים סביב 120/80, או שזזים רק מעט, מרמזים על מחולל מספרים ולא על מדידה.
• הדף בחנות מגמגם. “למטרות בידור”, “אינו מכשיר רפואי” או “הערכה בלבד” באותיות הקטנות, מתחת לצילום מסך שמראה קריאה בטוחה בעצמה, אומרים לכם שהמפתח יודע.
• היא מבטיחה גם סוכר בדם. מדידת סוכר לא פולשנית ממצלמת טלפון אינה בעיה פתורה, ודף מוצר שמציע אותה לא מקפיד על שום דבר.

מבחן שימושי: שאלו מה האפליקציה הייתה עושה אחרת אם הייתם מוסרים את הטלפון למישהו אחר. אם שום דבר בתהליך שלה אינו ייחודי לכם, גם המספר שלה לא יכול להיות.

כל מה שבאמת בעל ערך באפליקציית לחץ דם קורה אחרי שמד אמיתי מפיק קריאה — וזה לא פרס ניחומים, כי הפרשנות היא בדיוק המקום שבו רוב הניטור הביתי מתפרק.

• ממוצעים. קריאות בודדות רועשות ומטעות. ההנחיות נכתבות על ממוצעים — פרוטוקול 7 הימים קיים בדיוק מפני שמספר אחד אומר מעט. חשבון פשוט לאורך שבוע הוא בדיוק מה שתוכנה נועדה לעשות.
• קליטה בלי העתקה. הקלדת מספרים מתצוגה מזמינה שגיאות היפוך, ושגיאות ביומן גרועות מחורים ביומן. מצלמה שקוראת את המסך של המד עצמו מבטלת את השלב הזה.
• הקשר. שעה ביום, איזו יד, לפני או אחרי התרופות, איך ישנתם — הדברים שמסבירים חריג ומונעים מכם להיבהל ממנו.
• סיווג שאפשר לסמוך עליו. צביעה של כל קריאה מול קטגוריות ההנחיות העדכניות, במקום לזכור לאן 134/86 נופל.
• דוח שהרופא שלכם יכול לקרוא. קובץ PDF של כל היומן עם ממוצעים עדיף על מסך טלפון שגוללים בו בתור.
• איחוד. קריאות ממד Bluetooth, ממכשיר לביש ומהזנה ידנית שנוחתות כולן בהיסטוריה אחת ולא בשלוש אפליקציות.

יש שימוש לגיטימי במצלמת טלפון בתחום לחץ הדם, וכדאי לדייק לגביו, כי הוא נשמע במבט ראשון בדיוק כמו הדבר שהמדריך הזה הרגע הזהיר מפניו.

לכוון את המצלמה אל התצוגה של המד ולתת לתוכנה לקרוא את הספרות זו זיהוי תווים אופטי. המדידה בוצעה על ידי השרוול; המצלמה מחליפה את ההקלדה שלכם, לא את המכשיר. אם הסריקה קוראת ספרה לא נכון, אתם רואים את זה מיד מול המסך שנמצא לפניכם.

לכוון את המצלמה אל האצבע שלכם ולתת לתוכנה להפיק לחץ דם זו טענה שמדדו אתכם. אין שרוול בשום מקום בשרשרת הזו.

אותו חיישן, טענה אחרת לגמרי. זה הקו שכדאי לבדוק בכל אפליקציה שמזכירה מצלמה: האם היא קוראת מכשיר, או שהיא טוענת שהיא קוראת אתכם?